החלטה בתיק ע"ר 3163-07-11

המשיבה פתחה בהליכים בהוצל"פ נגד המערער ונגד חברה אליה קשור, נגריית עלי וסלמאן בע"מ.

הערעור המונח בפני הינו על החלטתו של כבוד הרשם יניב בוקר מיום 30.5.2011 לפיה נדחתה בקשתו של המערער בתיק ת"ט 46031-02-10  להאריך המועד להגשת התנגדות.

בהחלטתו האמורה קבע הרשם, כי קיימת סתירה בבקשתו של המערער, כאשר טוען מחד, כי לא קביל לידיו את האזהרה ומאידך, עותר להארכת מועד להגשת התנגדות.

הרשם הפנה לתצהירו של המערער אשר הוגש לתיק ההוצל"פ ממנו עלה כי התצהיר נחתם ביום 1.11.2009. במועד זה, כבר ידע המערער על ההליכים שנפתחו נגדו, ועל כן ההתנגדות מטעמו הוגשה באיחור.

כך נקבע, כי המערער לא הצביע על טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההתנגדות מטעמו. למערער היתה שליטה על הנעשה ויכול היה להיערך להגשת התנגדות במועד. לא ניתן על ידי המערער הסבר לאי הגשת ההתנגדות בתוך פרק הזמן הקבוע לכך, החל מיום 1.11.2009.

לעניין טענות ההגנה של המערער נקבע, כי בתצהירו הראשון נטען כי שמו שורבב לבקשה לביצוע בהוצל"פ, בדרכי רמיה והונאה, אך לא פורטה טענת הגנה קונקרטית. טענת המערער בדבר זיוף המסמך הכולל את ערבותו לחובותיה של החברה כלפי המשיבה, הועלתה רק במועד מאוחר יותר. באותו שלב, הועלתה הטענה לזיוף ללא תצהיר.

בהעדר טענת הגנה מפורטת בתצהיר ובהעדר פירוט לגבי אופן התרחשות התקלה והאיחור בהגשת ההתנגדות, נדחתה בקשתו של המערער להאריך המועד להגשת ההתנגדות.

בערעור שהוגש נטען, כי למערער לא הומצאה אזהרה בתיק אלא בקשה להרמת מסך ההתאגדות, שהגישה המשיבה ביחס לנכסים של החברה החייבת אשר לפי הנטען הועברו לחברה אחרת שגם היא קשורה למערער.

לטענת המערער, כאשר הגיש תגובה לאותה בקשה, לא ידע כי תיק ההוצל"פ נפתח נגדו אישית. רק כאשר נודע לו על כך, וכאשר התחוור למערער כי תיק ההוצל"פ נפתח נגדו על יסוד כתב ערבות, הגיש למשטרה תלונה על זיוף חתימתו במסמך וכן הגיש את ההתנגדות.

המערער הרחיב בכתב הערעור בטיעוניו ביחס לאופן מסירת האזהרה בחודש 8/2009, ובקשר לכך טען, כי האזהרה כלל לא נמסרה לידיו כדין.

לאחר שהתקיים הדיון בערעור, המלצתי לצדדים לנסות ולגבש ביניהם הסדר, אולם הדבר לא עלה יפה. לפיכך, יש להכריע בערעור התלוי ועומד.

לאחר שבחנתי את המסמכים המצויים בתיק, על רקע טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להדחות.

כלל נימוקיו של כבוד הרשם י. בוקר, כפי שפורטו בהחלטתו, מקובלים עלי.

אין לקבל טענתו של המערער, לפיה סבר בטעות כי תיק ההוצל"פ לא נפתח נגדו, ועל כן התייחס בתצהירו הראשון רק לבקשת המשיבה להרמת מסך ההתאגדות.

בכותרת התגובה שהוגשה לבקשה להרמת מסך ההתאגדות ציין ב"כ המערער, אשר ייצג גם את שתי החברות הנוגעות לדבר, את שמו של המערער כאחד החייבים.

אין מחלוקת כי הבקשה האמורה הומצאה לידי המערער כבר במהלך חודש 10/2009. בבקשה האמורה צוין מפורשות, כי המערער הינו חייב בתיק, בהיותו ערב לחובות החברה.

רק בשלב מאוחר יותר, ולאחר חלוף המועד להגשת התנגדות מטעם המערער, הוגשה התנגדות נוספת, הכוללת גם את הטענה בדבר זיוף חתימתו על כתב הערבות. 

בצדק קבע הרשם בהחלטתו, כי בשלב זה, היה על המערער להציג טעם מיוחד להגשת ההתנגדות באיחור, אך הוא לא עשה כן.

 גם טענת ההגנה שהועלתה על ידי המערער באיחור, לפיה חתימתו על כתב הערבות זויפה, לא פורטה ובוססה כנדרש. מלבד העלאת טענה כללית, לא הוצגה ראיה כלשהי, כגון חוו"ד מומחה לכתב יד וחתימות, אשר יכולה לתמוך בטענה זו.